יום אחד אבא של שחר חזר הביתה, אוחז בידו DVD של כספיון- הדג הקטן.
האמת חייבת להיאמר- ה- DVD לא עניין את שחר כהוא זה. גם את אמא לא. אבא לא אמר נואש ואפסן את הדיסק במגרת הדיסקים של שחר.
שיהיה.
לדעתי עברה שנה עד ששחר התחיל להתעניין בכספיון.
סביר להניח שזה התחיל מהגן, ויום אחד שחר ביקש לראות כספיון. התחלנו לראות.
אני לא מאוד התלהבתי בצפייה ראשונה. האנימציה נראתה לי לא מדהימה בלשון המעטה, הסיפור סביר והמוסיקה בסדר.
אבל מהר מאוד הבנתי, שטעיתי. היום אני במצב שהאנימציה נסבלת מבחינתי, הסיפור מתוק, המוסיקה מקסימה ומושקעת ביותר וכל החבילה נפלאה בעיניי.
ראיתי את הסרט
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני יכולה להגיד בלב שלם ובשמחה גדולה, שאני לא צריכה כבר לקרוא את הספר- ראיתי את הסרט.
בדרך כלל זה הפוך, נכון? שלא כמו הארי פוטר, אין פה עיבוד שחוטא למקור. להפך- בעיניי הדיסק עושה חסד עליון לסיפורים, מפיח בהם רוח חיים והכל נעשה בחינניות קסומה.
כן, אני יודעת, היה צריך להגיע קודם הספר לפני הסרט, אבל כמי שהכירה קודם את הסרט ורק אחר כך הבינה שמדובר בספר תחילה, הייתי בטוחה שזה סרט וזהו זה, ואני חושבת שזו מחמאה גדולה ליוצרי הסרט.
כניסה לפוסט »

2010-02-24






