אני אמא

יום אחד אבא של שחר חזר הביתה, אוחז בידו DVD של כספיון- הדג הקטן.
האמת חייבת להיאמר- ה- DVD לא עניין את שחר כהוא זה. גם את אמא לא. אבא לא אמר נואש ואפסן את הדיסק במגרת הדיסקים של שחר.
שיהיה.
לדעתי עברה שנה עד ששחר התחיל להתעניין בכספיון.
סביר להניח שזה התחיל מהגן, ויום אחד שחר ביקש לראות כספיון. התחלנו לראות.
אני לא מאוד התלהבתי בצפייה ראשונה. האנימציה נראתה לי לא מדהימה בלשון המעטה, הסיפור סביר והמוסיקה בסדר.
אבל מהר מאוד הבנתי, שטעיתי. היום אני במצב שהאנימציה נסבלת מבחינתי, הסיפור מתוק, המוסיקה מקסימה ומושקעת ביותר וכל החבילה נפלאה בעיניי.

ראיתי את הסרט
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני יכולה להגיד בלב שלם ובשמחה גדולה, שאני לא צריכה כבר לקרוא את הספר- ראיתי את הסרט.
בדרך כלל זה הפוך, נכון? שלא כמו הארי פוטר, אין פה עיבוד שחוטא למקור. להפך- בעיניי הדיסק עושה חסד עליון לסיפורים, מפיח בהם רוח חיים והכל נעשה בחינניות קסומה.
כן, אני יודעת, היה צריך להגיע קודם הספר לפני הסרט, אבל כמי שהכירה קודם את הסרט ורק אחר כך הבינה שמדובר בספר תחילה, הייתי בטוחה שזה סרט וזהו זה, ואני  חושבת שזו מחמאה גדולה ליוצרי הסרט.

אני תמיד יוצאת חוצץ נגד האידיאליזציה של האמהות.
כל הפרסומות והספרים דואגים לספר כמה חווית האמהות היא נהדרת, נפלאה, מיצוי של כל החויה הנשית, ושוכחים לספר את כל הצדדים הנוספים, שהולכים יד ביד עם כל היופי הזה.
אני אפילו לא צריכה לפרט כי כל אמא, וכל אבא, יודעים בדיוק על מה אני מדברת.
עם כל האהבה מגיע גם קושי, ובעיקר בתהחלה, כאשר ממש לא יודעים למה נכנסים ומתחילים ללמוד תוך כדי.
אז היום אני מביאה פה, מהבלוג מפעם, את הקריזה הראשונה (המתועדת) שהייתה לי על שחר.
כן, למרות שהוא היה כולה בן 4 חודשים, הוא הביא לי את הקריזה.
זה אולי מצטלם פחות טוב, אבל זו האמת, כל האמת, ואך ורק האמת.

4.5.2007
תשמע שחר, אתה ילד שלי ואני באמת אוהבת אותך, באמת- אתה מקסים, ומצחיק, טוב לב, חייכן, אהוב, אבל אתה לפעמים מביא לי את הקריזה של החיים שלי ברמות שבא לי לנפץ הרבה מאוד דברים בבית!
אתה עייף?
אתה רעב?
יש לך קצת גזים בזמן האוכל?
הכל בא לך ביחד?
אתה בקריז?

המוצר והרעיון
קיבלנו להתנסות את הסבון הפתעה של Life, מוצר חדש שניתן למצוא בסופר פארם.
הסבון מגיע ב- 3 ניחוחות: צמר גפן מתוק, מלון ובננה. הסבון מגיע עם הפתעה לילדים, צעצוע עם דמויות של חיות מעולם המים, שנדבק לדפנות האמבטיה.
הסבון בא בשפורפרת, ובקצה השפורפרת ממוקם הצעצוע. הרעיון הוא להשתמש בסבון עד תום, ואז לגזור את הקצה ולהוציא את הצעצוע.
יש אפילו שיר בחרוזים על צידו האחורי של המוצר, לחוויה מלאה של רחצה ודקלום.

המוצר והרעיון במבחן המציאות
יש משהו מוזר בעיניי, בייצור סבון או קרם גוף בריח של מזון.
אנחנו קיבלנו את הסבון בריח צמר גפן מתוק, שהיה לו יותר ריח של סוכריה על מקל. הריח לא נשאר לאורך זמן, ואם אתם שואלים אותי- טוב שכך.
המרקם מעט מזכיר לי ג’ל ולא היה לי מאוד נעים עם זה, העובדה שהסבון מגיע בשפורפרת לא מאוד נוחה כשצריך לקלח ילד ג’ינג’י בן 3 שזז רבות (כן, גם באמבטיה)- עדיף בקבוק לחיץ… ועוד הערה קטנה לפני הגראנד פינאלה- היה אפשר להשקיע עוד טיפה בעיצוב הדמויות שעל השפורפרת. מאחר ולמיטב הבנתי, הרעיון הוא ליצור מוצר שכל חלק בו מהווה פיסה מהחוויה השלמה, היה ראוי לחשוב על כל אחד מהכיוונים בצורה ממוקדת יותר כדי ליצור מוצר מושקע ושלם יותר. 

ילד אהוב שלי,
מזל טוב יפה כזה, יש לך יומולדת 3 היום!
קצת מוזר לי לחשוב שאתה בן 3, לפעמים נדמה לי שאתה פחות, כי אני כל כך זוכרת את ההתחלה שלך (אתה זוכר גם?), וגיל 3 נראה לי פתאום עצום.
אבל אני מסתכלת עליך, וזה ברור שאתה כבר לא תינוק. ברור גם שכל מה שהיה לך בהתחלה- ניתוח, אשפוז, גזים, שנאת מוצקים וכל השאר- כל הדברים האלו רחוק מאחוריך.
אני מתבוננת בך ומתמוגגת כמו שרק אמא פולניה יכולה- מתרוצץ מצד לצד, לא מתרגש מפוקים, אוכל המון דברים ובעיקר פירות ועוד כל כך הרבה. נכון, אתה לא תמיד מסיים מהצלחת, אבל כיוון ובורכת באמא פולניה משודרגת, אין עם זה שום בעיה בכלל.

מה אני אגיד לך ילד שלי, אתה מדהים. אני לא אומרת את זה רק בגלל שאני אמא שלך…
אתה כל הזמן שר- שירים לפי חגים (לאחרונה שירי חנוכה היו להיט, ונר לי דקיק מנצח את כולם), שירים שאתה שר בגן עם כל החברים, שירים של השטוזונים, שירים של יובל המבולבל…
אתה מאוד אוהב לנגן- בתופים שקיבלת מהחברים במסיבת היומולדת שעשינו אתמול, בגיטרה שאמאבא קנו לך בירושלים ואתה בחוכמתך הגדולה הפכת לכינור, בתוף מרים, בפסנתר, בגיטרה הגדולה, במפוחית של סבא שהפכה להיות שלך מזמן… אתה ממש פול מקרטני קטן, שזה טוב, וכל מי שאומר לך אחרת עובד עליך. אל תיתן שיעבדו עליך שחרי.
אתה אוהב לרקוד, לראות סרטונים של עצמך עושה כל מיני דברים חמודים ומתוקים, אתה מאוד אוהב לראות סרטוני מיקי מאוס- בעיקר את הישנים- זה כי אבא שלך הגאון הראה לך סרטון שכזה יום אחד, ואתה ראית כי טוב, ואתה יודע לצחוק בכל המקומות הנכונים…
יחד עם כל זה, אתה חכם, מצחיק, יפה תואר, נבון, פיקח, טוב לב, אינטליגנטי, ילד עם דמיון גדול- ואתה ילד מאוד מאוד אהוב.

אין ספק בליבי, שחנוכה זה חג אולטימטיבי לילדים.
זהו חג, שאין בו דבר אחד שעובד כנגד ילדים, או משהו שגרום לילדים להירתע ממנו. יש בו כל מה שילד יכול לאהוב:
שירים כייפים, שבוע חופש (לילדי בית ספר), סופגניות בשלל טעמים, לביבות, סביבונים מורכבים וגם פשוטים, נרות שמדליקים כל יום במשך שבוע, דמי חנוכה אמיתיים ודמי חנוכה שהם בעצם מטבעות שוקולד עם עטיפת נייר בצבע זהב.
מושלם.

החגיגה בגן
בניגוד לאירועים אחרים בגן, מסיבת חנוכה השנה הייתה מושקעת ביותר, עם אפקטים ויזאוליים, ריקודים, כלי הקשה ומחולות.
נשמע שאני צינית, אבל אני לא- באמת שהיה מושקע. שבועיים תמימים התאמנו הילדים, חבורה של בני 3 (פלוס מינוס)- בריקודים, בשירה- היה ממש בימוי.
הגננת טל הפכה לסוג של צדי צרפתי, וילדי הגן הפכו למיכל צפיר, ויחד העלו מופע בימתי מקסים וחמוד, עם מיטב שירי חנוכה ושירים שיכולים להיות קשורים (כמו Light a Candle של שרית חדד).
מה לא היה שם- חנוכיות, סביבונים, אבא של שחר ושחר הדליקו נר ראשון ביחד במהלך המסיבה, מגן דוד מחזיר אור שכזה, ריקודים, סופגניות (שאבא של שחר היה אחד המחלקים)…
היה באמת מקסים, אין לי מילה אחרת.
ציניקנים כבר צחקו עליי, אמרו שבעוד 10 שנים הזכרון ייראה אחרת…
כן, אני יודעת, גם אני יודעת להיות ציניקנית לא קטנה, ולכן אני יכולה בלב שלם להגיד, שפה מדובר באמת על משהו מיוחד.

לקראת יומולדת 3 שנים, אני מעלה פה את הגיגיו של שחר, בעודו מציין 4 חודשים תמימים לחייו:

מזל טוב לי WooHoo, הגעתי לגיל הנכסף 4 חודשים!!!
פייר?
קצת התאכזבתי מגיל 3 חודשים. אמרו לי שהגזים יפסיקו, אני אשן כל הלילה ויש שינויים משמעותיים, אבל לא יודע מה להגיד לכם, אני, בהיותי צבי-צב-צבים, לא ממש ראיתי מה מיוחד כל כך בגיל 3 חודשים.
קודם כל- הגזים לא רק שלא הפסיקו, אלא אפילו קצת החמירו לי ממש כמה ימים לפני גיל 3 חודשים. היה לי מאוד קשה והייתי מסכן גדול, כמו שאימא אומרת, ולא היה לי כיף בכלל.
שינה בלילה- לא יודע, אני ישנתי כל הלילה הרבה לפני גיל 3 חודשים, ואז עברתי למיטה הרגילה שלי כי אני כבר גדול בשביל עריסה (עריסה זה לתינוקות, מה קורה לכם), ואחרי הלילה הראשון הפסקתי לישון רצוף בלילה.
זה לא צחוק הסיפור הזה, כל הזמן נופל לי המוצץ, אני לא מבין למה בכלל, מצד שמאל יש איזו ידית מוזרה שכל הזמן משפשפת לי את הפנים ומשחקת במוצץ ואז מעיפה לי את המוצץ וזה מפריע לי לישון, לוקח לאימא ואבא זמן להזיז את עצמם מהחדר שלהם- מה הם חושבים, שבגלל שהם ישנים בלילה אז גם אני יכול??
בקיצור, אני צריך את השינה שלי, לא כי אני צריך שנת יופי אלא כי אני גדל, המוח שלי מתפתח, אני עובד בלילה!!!
רק בשבוע וחצי האחרון אני פלוס מינוס ישן כמו שצריך.

כנראה שזה היה עניין של זמן, והנה מגיע סרט חדש בשם הפשוט Babies.
שנה אחת- ארבעה תינוקות מארבעה אזורים שונים בעולם.
מועד יציאת הסרט- 16.4.2010.

הטריילר גורם לי להסתכל על השנה הראשונה ולא להאמין- לשינוי, לעובדה שעברתי את זה, לעבודה שכולם עוברים את זה בסופו של דבר…
ובעיקר, שאחרי שעוברים ועובר מספיק זמן, המוח האנושי יודע לטשטש כמה דברים- ואולי זה רק לטובתנו. 

הבוקר הגעתי למסיבת העיתונאים הראשונה שלי.
הגעתי לנווה צדק בבוקרו של יום שמוגדר כסוג של חורף, אך בפועל, יום של שמש שצבע את בתי נווה צדק בצבעים מתוקים של בוקר. התפאורה כבר הבטיחה חוויה נעימה, ובאמת, החוויה  הייתה נינוחה, קלילה, מעניינת ומהנה.
אתחיל מהעיקר, ואחר כך אמשיך בהגיגיי וחוויותיי האישיים:

מסיבת עיתונאים- על שום מה?
הוזמנתי למסיבת עיתונאים לרגל השקת ערוץ ילדים חדש- “הופ! ילדות ישראלית“, הבן הצעיר למשפחת הופ!, כפי שהוגדר במצגת.
המצגת והנואמים היטיבו להציג את הרעיון שמאחורי הערוץ החדש, כאשר לב ליבו של העניין הוא להציג מענה לצורך של הורים לחשוף ילדיהם לתרבות ישראלית ולשירים ישראלים.
ואכן, הערוץ כולו מוקדש לשירי ילדים ישראלים, דקלומים, סיפורים, שירה לילדים, משחקי ילדות, גיבורים וסימלי תרבות ישראלית, טבע ונוף ארצישראלי, וכמובן- השטו”זים של דתיה בן דור. השפע הזה הוא תוצר ברור מאחת המטרות הראשונות של הערוץ: “ערוץ הופ! ילדות ישראלית מהווה בית לשירי ילדות ישראליים מכל הזמנים”.
הערוץ יציג לילדים (ולהורים) את השפע המצוין לעיל בין השעות 06:00-21:00, כאשר בשעות הלילה, מ- 21:00 ועד 06:00 יככב “רדיו ללה”, רדיו שירי ילדים. בנוסף, בסופי שבוע ישנן תוספות מיוחדות לשבת, וגם שעה מיוחדת בשם “יוצרי מופת”, שעה שבה מוצגים מיטב היוצרים של התרבות הישראלית- אהוד מנור, לאה גולדברג ועוד ועוד.
הכל כחול לבן, אפילו לוגו העפיפון שינה צבעיו לכבוד התוספת החדשה.
הערוץ החדש יעלה ב- 1.12.09, ערוץ 78 ב- Hot וערוץ 39 ב- Yes. שימו לב: הערוץ יהיה פתוח לתקופת היכרות ללא תשלום עד ה- 3.1.2010, בשתי החברות.

כבוגרת טיפול פסיכולוגי, אני שמחה לומר שהתגברתי על הרבה מכשולים.
סביר להניח, שללא טיפול, עדיין הייתי רווקה, יוצאת למיליוני דייטים חסרי סיכוי, ובטח שבטח לא הייתי אמא של שחר. לשמחתי המציאות היא כמו שהיא.
טיפול פסיכולוגי מוגדר על ידי רבים כ”מותרות”. עם כל הכבוד לאותם אנשים, הייתי מעדיפה שהמותרות שלי תהיה לצאת לחופשה אקזוטית בקריביים, עם מסג’ים כל שעתיים ואוכל מענג. מותרות, בעיניי, ממש לא מתבטא  בחשיפת הקרביים והתמודדות עם השדים הכי עמוקים ומפחידים שחיים שבי.

אחרי הטיפול שעברתי, על כל התלאות, עם כל השדים שהכנעתי וכל התובנות שהאירו את ימיי ולילותיי- חשבתי שכלום לא יפחיד אותי יותר.
באמת, עברתי דברים לא פשוטים מהרבה כיוונים, בצפיפות יתרה- מה כבר יכול לקרות לי??

התחלתי לכתוב את עלילות שחר מאפריל 2007.
שחר היה בן 3 חודשים פלוס מינוס, ואני רציתי להוציא קיטור, אבל בעיקר- לתעד.
המוח שלי מתקופת ההריון (ולפעמים עדיין) סבל מעודף מי שפיר, משהו שליווה אותי גם חודשים אחרי הלידה, וכאמור- לפעמים אני עדיין יכולה להרגיש את מי השפיר מציפים את כל חלקי מוחי הכתום. ידעתי, שאם לא אתעד- אשכח הכל: גזים, אוכל, בטן, גב- פשוט לא אזכור דבר מהתקופה הראשונה לחיי בני.
ובהיותי פולניה מארץ הפולניות (אם כי משודרגת)- לא יכולתי להסכים לכך.

ולכן, הקמתי בלוג בבלוגיה של תפוז, ששרד כשנה.
מאז התפתחנו, גדלנו, והבנו עוד כל מיני דברים על הבלוגספריה הישראלית והעולמית, והגענו לבלוג הנוכחי- אני אמא.
אבל, שם, בתפוז, הכל התחיל.
אז אני מתחילה להעביר את הדברים מתפוז לכאן (עם קצת צנזורה, בעיקר על רשומות לא רלבנטיות ולא מוצלחות). והנה הרשומה הראשונה שעוברת.
הערה קטנה: נרשמנו ליוגה בדיאדה. רק לאחר מעשה נזכרתי בבייבי יוגה.