אני אמא

עמית הייתה המטפלת הראשונה של שחר.
גם היום, כשהיא נמצאת בארצות הנכר, אנחנו עדיין זוכרים לה חסדים רבים, ובמובנים מסוימים, לא היה אכפת לנו אם היא תחזור לארץ ותטפל בבחורה שתיוולד בספטמבר.
עמית הייתה עזרה שהגיעה אלינו משמיים (למעשה דרך דוד גילי…), והנוכחות שלה בביתנו במהלך השנה הראשונה הייתה מבורכת ומנחמת.
היא מאוד אהבה את שחר, יכולנו לסמוך [...]

*  עלה בבלוג מפעם בתאריך- 7.11.2007
 
בזמן ההריון חשבתי לעצמי אלו שירים הייתי רוצה לשיר לבני הקט.
כל מה שיכולתי לעשות באמת הוא ללטף את הבטן, לדמיין איך בני הקט ייראה ושקעתי בפנטזיה שתהיה לי כורסאת אמריקן קומפורט בצבע בורדו, החדר של בני הקט יהיה חשוך עם מנורת לילה מסתובבת שעושה צללים על כל החדר, חורף בחוץ, [...]

אני תמיד יוצאת חוצץ נגד האידיאליזציה של האמהות.
כל הפרסומות והספרים דואגים לספר כמה חווית האמהות היא נהדרת, נפלאה, מיצוי של כל החויה הנשית, ושוכחים לספר את כל הצדדים הנוספים, שהולכים יד ביד עם כל היופי הזה.
אני אפילו לא צריכה לפרט כי כל אמא, וכל אבא, יודעים בדיוק על מה אני מדברת.
עם כל האהבה מגיע גם [...]

לקראת יומולדת 3 שנים, אני מעלה פה את הגיגיו של שחר, בעודו מציין 4 חודשים תמימים לחייו:
 
מזל טוב לי WooHoo, הגעתי לגיל הנכסף 4 חודשים!!!
פייר?
קצת התאכזבתי מגיל 3 חודשים. אמרו לי שהגזים יפסיקו, אני אשן כל הלילה ויש שינויים משמעותיים, אבל לא יודע מה להגיד לכם, אני, בהיותי צבי-צב-צבים, לא ממש ראיתי מה מיוחד כל [...]

התחלתי לכתוב את עלילות שחר מאפריל 2007.
שחר היה בן 3 חודשים פלוס מינוס, ואני רציתי להוציא קיטור, אבל בעיקר- לתעד.
המוח שלי מתקופת ההריון (ולפעמים עדיין) סבל מעודף מי שפיר, משהו שליווה אותי גם חודשים אחרי הלידה, וכאמור- לפעמים אני עדיין יכולה להרגיש את מי השפיר מציפים את כל חלקי מוחי הכתום. ידעתי, שאם לא אתעד- [...]