אני אמא

היום הופיעה רשומת אורח שלי- אפשר לקרוא למבוגר האחראי בבקשה?- בבלוג אמהות אובדות של ריקי כהן.
לקח לי הרבה מאוד זמן לכתוב את הרשומה הזו מסיבה אחת פשוטה- מחסום כתיבה.
המוזר הוא, שמחסום הכתיבה היה רק בנושאי האמהות. כל מה שהיה קשור לרפואה סינית- הכל היה בסדר גמור.
אבל, כאמור, ביום חמישי האחרון המחסום נפרץ, ועכשיו דברים קצת יותר [...]

היום לפני 8 שנים אמא שלי נפטרה.
ההורים שלי החליטו במותם להנציח בלבי 2 חגים: ערב חג ראשון של סוכות וערב יום העצמאות (לחג האחרון אבא דאג, בצורה סימבולית מעניינת שכזו).
אויש נו, שוב רשומה שמספרת על הכאב ועל הגעגוע?
לא מעניין- לא לכם כקוראים ולא לי ככותבת.
 
ובכל זאת, איני יכולה שלא לציין משהו בבלוג ביום שמציין 8 שנים [...]

יום הולדתה של אמא שלי חל ב- 3.6.
זה לא יום בעייתי, אם כי הוא יכול לצבוט בלב לפעמים. אבל בגדול,  זה דווקא יום שנחמד לי לחשוב עליו.
אם אמא שלי לא הייתה נולדת, אני לא הייתי. וכל מה שיש לי היום בכלל לא היה! אז טוב שהיא נולדה, זו המסקנה המתבקשת.
החלטתי, שבמקום לכתוב עוד רשומה על [...]

היום התאריך הלועזי לפטירתו של אבא שלי, יונה כהנא.
לפני 5 שנים תאריך זה נפל על ערב יום העצמאות, ואבא שלי נפטר לאחר מלחמה אמיצה בסרטן אלים.
כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, מדובר על תאריכים לא קלים, וכאב בלב שמוגבר בכמה רמות בימים אלו. הבנתי שזה חלק מהעניין… הבנתי.
 
יום אחד שחר יהיה גדול ויקרא בבלוג הזה. אין [...]

הייתי חולה בשבוע האחרון.
נדבקתי משחר, כהרגלי בקודש, והגעתי למצב של דלקת בסימפונות. ברונכיטיס בלעז. איך שלא תקראו לזה, המחלה הזו אינה טומנת בחובה כיף כלשהו, והכאבים בבית החזה הם גדולים מאוד.
אדוויל לא ממש עושה את העבודה.
הימים חלפו, האנטיביוטיקה השפיעה, אבל הכאבים המשיכו, והג’ינג’ית עדיין לא ממש מסוגלת להתניע כמו פעם.
זה לא פשוט. אנחנו לפני חג, [...]

אח שלי וזוגתו ילדו אתמול, 25.1.09, את בתם הבכורה אסיה.
כן, כן, מזל טוב וקולולו וכל השאר!
 
ההתרגשות הייתה מאוד גדולה, גם לפני וגם עכשיו, למעלה מ- 12 שעות לאחר הלידה.
גם אצלם, גם אצלי, ובכלל אצלנו. אפילו שחר נראה לי מבין שמשהו גדול קרה. טוב, ברור, כי שחר כזה מושלם וחכם ונבון.
האח הגדול שלי, המוערץ ביותר, הוא [...]

לפני כמה חודשים הגעתי להארה, שאין שום סיבה ששחר לא יקבל מתנות בימי הולדת וחגים מסבתא אריאלה וסבא יונה.
למי שלא מעודכן, אריאלה ויונה הם הוריי, שנפטרו כל אחד בזמנו החופשי בהפרש של כמה שנים.
זה קצת לא פייר עבור שחר ועבורם גם, שהשלושה לא הספיקו להיפגש.
אני בטוחה שאמא שלי הייתה מקמטת לי את הילד מהיום הראשון [...]

שחר כבר ילד גדול, והולך כבר חודשיים לגן.
חודשיים וחצי.
ילד גאון, מושלם, טוב לב כמו אבא שלו- הולך לגן ורוקד ושר ומקסים את הגננות ואת כל הילדים.
 
היום הראשון בגן
לא ברור אם היום הראשון בגן הוא משמעותי יותר לילד או להוריו.
אני הרגשתי גאווה פולנית אינסופית לאור העובדה ששחר הולך לגן. אם זוכרים שהיום הראשון כלל שעתיים בהן [...]

פורום בנות ללא אם בפורטל תפוז הוא מקום מופלא.
מה שמאגד אותנו הוא עניין עצוב ומהותי בקיומינו- אנחנו כולנו בנות ללא אם.
זו בעיה, אתם יודעים, זה מין מועדון כזה שאף אחד לא היה רוצה להיות בו. מצד שני, עכשיו שאני שם, וגם אם איני כותבת שם תכופות, אני יודעת שזה מקום בו תמיד אוכל לדבר בו [...]

בערב חג ראשון של סוכות, בשנת 2001, ליבה של אמא שלי נדם.
ככה. בלי להזהיר.
אמא שלי נפטרה וזהו זה. חיי השתנו לנצח.
היום אני כבר 7 שנים לאחר מותה והאמת? אני מרגישה כאילו עברו 2 עשורים לפחות.
 
אמא שלי הייתה האדם הקרוב אליי ביותר (גם אבא שלי, שנפטר לפני כ- 4 שנים).
7 שנים זה ה-מ-ו-ן זמן, אתם יודעים?
הספקתי לעשות [...]