פורום בנות ללא אם בפורטל תפוז הוא מקום מופלא.
מה שמאגד אותנו הוא עניין עצוב ומהותי בקיומינו- אנחנו כולנו בנות ללא אם.
זו בעיה, אתם יודעים, זה מין מועדון כזה שאף אחד לא היה רוצה להיות בו. מצד שני, עכשיו שאני שם, וגם אם איני כותבת שם תכופות, אני יודעת שזה מקום בו תמיד אוכל לדבר בו ולהתקבל בהבנה מלאה.
להיות בת ללא אם זו חוויה שרק מי שחוותה אותה יכולה להבין במה מדובר. ורק מי שחוותה אותה מבינה כמה חשוב שיש סביבה אנשים שיכולים להבין במה מדובר.
להיות בהריון בלי אמא שלי
מישהי שאלה בפורום לגבי הריון ראשון ללא אמא- איך עוברים אותו, מה יהיה אחרי הלידה- כל מיני נקודות שכולן חושבות עליהן במהלך ההריון, ולדעתי, כל מי שהיא ללא אם צריכה לחשוב על זה קצת יותר.
כתבתי תשובה שראיתי לנכון לכלול אותה גם כאן בבלוג, וכשאני קוראת אותה שוב, אני חושבת שגם נשים עם אימהות יכולות להפיק הרבה תועלת מהאפשרויות שהעלתי.
אני מביאה כאן את עיקרי הדברים, ותוספות שיוכלו לעזור:
המטרה
הדבר הראשון שצריך לזכור- זה מאוד קשה לעבור הריון ללא אם. כשאהיה בהריון שני, אוכל להשוות, אבל אני מתארת לעצמי שזה כבר עניין יותר סובייקטיבי, כל אחת וחווית ההריון שלה- בהריון ראשון וגם הריונות נוספים.
כבר בהריון התחלתי להרגיש שהסיפור הזה, שאני בלי אמא, הוא ממש לא לעניין. אף אחד לא יכול למלא את החלל הזה- לא בעלי, לא חמותי ולא אישה בתשלום. אבל אני לא חושבת שזו המטרה.
המטרה היא להקל עד כמה שניתן. ופה דווקא אישה שזהו תפקידה יכולה להתאים לך כמו כפפה.
לא במקום אימא.
פשוט מישהי שתבוא לעזור.
אני הבנתי מהר מאוד, בערך מהרגע שנכנסתי להריון, שאני צריכה ליצור לעצמי את מערכות התמיכה שלי לא רק בזמן ההריון אלא גם אחרי.
למשל- בעלי האהוב ואני החלטנו מראש לעשות את כל הבדיקות. לא מתוך חרדה עמוקה, אלא מתוך הבנה שאנחנו חושבים שזה נכון לנו ומתאים לנו, וגם מתוך מחשבה שאנחנו לא רוצים להתחיל להתלבט עם כל בדיקה.
פסיכולוג
חזרתי לכמה פגישות עם הפסיכולוג שלי, שהיה נוכח אחרי הלידה בצורה מאוד גדולה. מאוד עזר לי לדבר על הדברים, לפרוק אותם מעליי וכמו להפקיד אותם אצל מישהו אחר.
זה גם עזר לי להבין מה אני צריכה ומה אני רוצה.
דולה פוסט-פרטום
יצרתי קשר עם דולה פוסט פרטום- מישהי שבאה להיות איתך כמה שעות בכל יום לאחר הלידה, ועוזרת לך כמו שאת רוצה שהיא תעזור. לי זה מאוד עזר, והבנתי את זה רק בדיעבד. היא עשתה כביסה, הכינה לי משהו לאכול, הראתה לי כל מיני טריקים לתחילת הדרך (אצלך זה מן הסתם שונה). לכל אחת הסטנדרטים שלך, אבל שלי אמרה לנו בפגישה שלפני הלידה שהיא מוכנה לעשות ממש הרבה- כמו למשל לחכות לחבילת הלידה מהחנות שתגיע ולסדר את הכל לפי מה שנקבע מראש, לעשות את הכביסות הראשונות וכו’.
היא באה גם לבקר אותי בביה”ח- היינו שם יותר מהצפוי, הביאה לי משהו לנשנש שהיא הכינה, וישבה איתי ושוחחה איתי.
כן. זו הייתה מישהי זרה, לחלוטין לא אימא שלי. אף אחת לא תוכל להיות אימא שלי והחסרון שלה זעק מתוכי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אבל לפחות מישהי הייתה שם.
וזה היה משמעותי, כי פרט לאחי- כל מי שהגיע לבקר אותנו היה מהצד של בעלי. ובאיזה שהוא מקום, עם כל האהבה שיש ביני לבין משפחת בעלי, וכל הקבלה והעזרה, הרגשתי שזה יותר בשבילו. ומה איתי?
אז לפחות הדולה פוסט-פרטום באה והייתה איתי, באה בשבילי. ואת זה אני מבינה ממש תוך כתיבת שורות אלו.
החמות, הדולה והאיש עם המחט
לי הייתה גם חמות, שהייתה מופקדת על הכנת אוכל, והייתה מוכנה לבוא מתי שרק רצינו.
אבל זה בתקופה הראשונה היה מבחינתי קושי עצום, כי זו לא האימא מהצד הנכון….
לפני הלידה היינו בקשר עם דולה שהדריכה אותנו בהרבה מאוד דברים ללידה. זה לא היה רלבנטי בסוף כי ילדנו קיסרי, אבל היא הייתה (ועדיין) מדהימה.
אני גם הייתי אצל המטפל שלי בדיקור וגם הוא מאוד עזר לי- בהריון ולאחר הלידה.
ספר חובה
הספר “אימהות ללא אם” של הופ אדלמן הוא ספר חובה לכל אישה ללא אם שעומדת ללדת.
עם כל הקושי, הספר מסביר יופי את מה שקורה. מן הסתם לא הכל כי מה לעשות, כולנו שונות זו מזו, אבל יש דברים שהם משותפים. וזה נותן העצמה אינסופית וזה רק עזר לי להבין שאני לא משוגעת.
אמא שלי פשוט חסרה לי בטירוף, וכמה שזה טבעי.
לאחר הלידה עברתי את השנה הקשה של חיי. הספר הזה מאוד עוזר לי להתפייס עם השנה הזו.
סיכום
המציאות הזו, להיות ללא אם, היא מציאות שתלווה אותנו למשך כל ימי חיינו.
יש כאלו שמזלן שיחק להן והן נהנות מאמא שלהן הרבה שנים. יש כאלה שמזלן, איך לומר, לא משהו.
מבחינתי, וכשאני חושבת על זה בדיעבד, להיכנס להריון וללדת ילד זה לחלוטין לבחור בחיים ולהמשיך את אמא (במקרה שלי גם את אבא). זה לדעת, שלמרות הקשיים וכאבי הלב, ולא להאמין כמה פעמים הלב יכול להישבר בחיים, אני בוחרת לחיות, לחיות טוב ולשחזר את השמחה של משפחה. את החום. את האהבה המוחלטת.
והפעם מכיוון אחר כי הפעם- אני אמא.
עכשיו אתם
האם היו דברים שלכן עזרו ולא רשומים פה? שתפו אותנו כדי שנוכל לעזור לאחרות.
רשומות נוספות בנושא:
- לידה קיסרית- 12 טיפים שיכולים לעזור לידה זה עניין לא פשוט, בלשון המעטה. לא משנה אם...
- גזים וקוליק בתינוקות- 8 טיפים שיכולים לעזור כל ההורים עוברים את זה, חוץ מכמה שלא, והם באמת...
- 8 טיפים להריון בריא– בגוף ובנפש האמת? זו רשומה בשבילי הרבה יותר מכל דבר אחר. הטירוף...

2010-08-27
October 8th, 2008 at 6:11 pm
Sorry about writing in English… too lazy to pull out the Hebrew keyboard. Anyway, I’ve been through the same thing with both pregnancies - it was especially hard with the first, of course.
Great, useful tips here.
[השב לתגובה זו]
October 9th, 2008 at 9:57 am
היי ורד,
תודה על התגובה שלך.
את חושבת שבהריון השני כבר “מתרגלים”? לא עלו לך דברים אחרים שלא היו בהריון הראשון?
תודה,
יעל
[השב לתגובה זו]
November 20th, 2008 at 11:03 am
[...] כתבתי את החוויה שלי בכל הקשור להריון הראשון שלי בלי אמא שלי בלוג אני אמא, אשמח אם תקראו ועוד יותר אשמח לשמוע את דעתכם: http://iamima.com/?p=118 [...]
June 27th, 2010 at 1:52 pm
יעל יקרה,
לגמרי במקרה התגלגלתי לכאן.
אנחנו “מכירות” מהפורום “בנות ללא אם”.
עכשיו , אני בשבוע 28 של הריוני הראשון.
ה”אין” מורגש… התחלתי לקרוא את כתבייך (שתמיד היו תענוג לקריאה, גם כשהיינו בפורום). והתרגשתי.
מחכה בקוצר רוח להמשיך לקרוא.
תודה לך.
שיהיה רק טוב והמון בריאות.
לולי
[השב לתגובה זו]
יעל Reply:
July 29th, 2010 at 5:35 pm
לולי יקרה,
רק עכשיו אני קוראת את התגובה שלך!
איפה את עכשיו עם ההריון? איך את מרגישה? אני בשבוע 32 להריון שני.
יש לי בת, וזה מפחיד ומרגש כאחד.
אבל פתאום שמתי לב עכשיו, שאני לא ממש מרגישה בחסרונה של אמא שלי הפעם.
אולי כי אני בעצמי כבר אמא של מישהו, ואין זמן להתעסק עם זה.
נשיקות!
[השב לתגובה זו]
July 21st, 2010 at 8:48 am
היי יעל,
האמת שהגעתי לאתר שלך לגמרי במקרה,
הבן שלי בן שנה וחצי, אמא נפטרה לפני שלושה וחצי חודשים, ופתאום הבנתי שאת ההריון הבא שלי היא לא תחווה איתי.. לא חשבתי על זה עד עכשיו, אני חושבת כל הזמן על העובדה שהיא לא פה איתי ביומיום, רואה את יהונתן שלי גדל, עוזרת לי איתו וחווה איתי את הגדילה שלו…
העלה בי עצב גדול, הדמעות יורדות והכאב קשה.
תודה על השיתוף
[השב לתגובה זו]
יעל Reply:
July 29th, 2010 at 5:38 pm
היי,
השנה הראשונה כל כך קשה, אי אפשר לתאר את זה בכלל.
קשה להיות בלי אמא.
מצד שני, היא כן חוותה איתך את ההריון הראשון, את יהונתן- ואת חווית איתה.
זה אולי יכול לנחם אותך שיש לך את זה, כי גם זה לא מובן מאליו.
יעל
[השב לתגובה זו]