אני אמא

התחלתי לכתוב את עלילות שחר מאפריל 2007.
שחר היה בן 3 חודשים פלוס מינוס, ואני רציתי להוציא קיטור, אבל בעיקר- לתעד.
המוח שלי מתקופת ההריון (ולפעמים עדיין) סבל מעודף מי שפיר, משהו שליווה אותי גם חודשים אחרי הלידה, וכאמור- לפעמים אני עדיין יכולה להרגיש את מי השפיר מציפים את כל חלקי מוחי הכתום. ידעתי, שאם לא אתעד- אשכח הכל: גזים, אוכל, בטן, גב- פשוט לא אזכור דבר מהתקופה הראשונה לחיי בני.
ובהיותי פולניה מארץ הפולניות (אם כי משודרגת)- לא יכולתי להסכים לכך.

ולכן, הקמתי בלוג בבלוגיה של תפוז, ששרד כשנה.
מאז התפתחנו, גדלנו, והבנו עוד כל מיני דברים על הבלוגספריה הישראלית והעולמית, והגענו לבלוג הנוכחי- אני אמא.
אבל, שם, בתפוז, הכל התחיל.
אז אני מתחילה להעביר את הדברים מתפוז לכאן (עם קצת צנזורה, בעיקר על רשומות לא רלבנטיות ולא מוצלחות). והנה הרשומה הראשונה שעוברת.
הערה קטנה: נרשמנו ליוגה בדיאדה. רק לאחר מעשה נזכרתי בבייבי יוגה.

1.5.07

התחלנו כל המשפחה ללכת לבייבי יוגה בדיאדה.
במקור רצינו קורס שחייה, אבל פרופ` וינוגרד שניתח את צבים ביום השני לחייו,  המליץ לנו להימנע מהעניין וללכת על משהו אחר.
אז חשבנו. מה עוד אפשר לעשות?
הלכנו על בייבי יוגה, וגם קיבלנו המלצה חמה מחברה, אז הלכנו.

בנתיים מאוד נחמד, עשינו שני שיעורים שבכלל לא היו קשורים ליוגה ויותר לעיסויים, השיעור האחרון בוטל כי המורה הייתה חולה, והשיעור הקרוב יהיה על מנשאים. לנו זה פחות רלבנטי כי יש לנו בייבי ביורן והיא מדברת יותר על מינשארי וכל מיני כאלה….
יש משהו מאוד נחמד עם השיעורים האלה האמת.
קודם כל, זה תמיד נחמד לדעת שיש עוד תינוקות שבוכים וזה לא רק התינוק שלך.
פתאום גם רואים איך שחר מתעניין מאוד מאוד בילדים אחרים!
ממש, פתאום אין בעיה בכלל להיות על הבטן הרבה מאוד זמן, ופתאום הרבה יותר מעניין לראות מה יש שם מאחורה כששוכבים על הגב עם הפנים לאבא או לאימא.
עושים כל מיני תרגילים, מדברים, אבל בעיקר קורה שם כל מה שקורה עם תינוק בבית:מחליפים חיתול, בוכים, יושבים על כדור, אוכלים והולכים לישון.

בשיעור האחרון, אנו גאים לומר, שצבים היה זה שהנהיג את כולם:
הוא התחיל לבכות והיה הראשון לעשות כן. הוא נרגע על הכדור ותוך כדי זה כל מיני תינוקות אחרים התחילו גם כן לקטר ולבכות, ואז שחר נרגע.
הוא התחיל את הבלגן, ראה שזה תפס, ועכשיו הוא רגוע, היה מבסוט מהעיסוי שאבא עשה לו, מסתכל ימינה בעיקר- כדרכו בקודש- והסתכל בסקרנות גדולה על התינוקות האחרים, ואז התחיל להיות עייף, היינו על הכדור, והוא נרדם, ובזאת הסתיים העניין. וכל השאר?
שחר השאיר את יתר חברי הקבוצה כשרובם מקטרים, אוכלים או ישנים.
כל הכבוד צבים, על המנהיגות הנהדרת שגילית! איך כולם היו אחרייך בכל!

רשומות נוספות בנושא:

1. אני בן 4 חודשים- הבלוג מפעם לקראת יומולדת 3 שנים, אני מעלה פה את הגיגיו של...
2. חברה שלי עמית- הבלוג מפעם עמית הייתה המטפלת הראשונה של שחר. גם היום, כשהיא נמצאת...
3. 10 שירי צבים שכדאי להכיר- הבלוג מפעם *  עלה בבלוג מפעם בתאריך- 7.11.2007   בזמן ההריון חשבתי...