אני תמיד יוצאת חוצץ נגד האידיאליזציה של האמהות.
כל הפרסומות והספרים דואגים לספר כמה חווית האמהות היא נהדרת, נפלאה, מיצוי של כל החויה הנשית, ושוכחים לספר את כל הצדדים הנוספים, שהולכים יד ביד עם כל היופי הזה.
אני אפילו לא צריכה לפרט כי כל אמא, וכל אבא, יודעים בדיוק על מה אני מדברת.
עם כל האהבה מגיע גם קושי, ובעיקר בתהחלה, כאשר ממש לא יודעים למה נכנסים ומתחילים ללמוד תוך כדי.
אז היום אני מביאה פה, מהבלוג מפעם, את הקריזה הראשונה (המתועדת) שהייתה לי על שחר.
כן, למרות שהוא היה כולה בן 4 חודשים, הוא הביא לי את הקריזה.
זה אולי מצטלם פחות טוב, אבל זו האמת, כל האמת, ואך ורק האמת.
4.5.2007
תשמע שחר, אתה ילד שלי ואני באמת אוהבת אותך, באמת- אתה מקסים, ומצחיק, טוב לב, חייכן, אהוב, אבל אתה לפעמים מביא לי את הקריזה של החיים שלי ברמות שבא לי לנפץ הרבה מאוד דברים בבית!
אתה עייף?
אתה רעב?
יש לך קצת גזים בזמן האוכל?
הכל בא לך ביחד?
אתה בקריז?
רשומות נוספות בנושא:
- אני בן 4 חודשים- הבלוג מפעם לקראת יומולדת 3 שנים, אני מעלה פה את הגיגיו של...
- חברה שלי עמית- הבלוג מפעם עמית הייתה המטפלת הראשונה של שחר. גם היום, כשהיא נמצאת...
- 10 שירי צבים שכדאי להכיר- הבלוג מפעם * עלה בבלוג מפעם בתאריך- 7.11.2007 בזמן ההריון חשבתי...

2010-08-27