אני אמא

כך אמר לי שחר ביום שישי אחד.
לראשונה בחייו, לראשונה בחיי, שמעתי את הילד שלי אומר לי- ללא שום פרובוקציה מצידי אגב- שהוא לא אוהב אותי.
אני לא יודעת למה זה קרה, ולא כל כך ברור לי מה עשיתי, שהרי כל שעשיתי היה לאסוף אותו יחד עם אבא מהגן. ואיכשהו, לא התקבלתי בברכה.
בלשון המעטה.

מישהי חכמה אמרה לי, ממרום ניסיונה עם 3 בנים (ובת חדשה אחת), שכשאחד מבניה אומר לה משהו כזה, היא נושמת עמוק ומרגישה שהיא אמא טובה שהיא מאפשרת לילד שלה לבטא גם את הרגש הזה. שהרי זה חלק מהספקטרום הרגשי הרחב שיש לאדם, ובעוד אדם בוגר לומד לשמור את הרגשות הספציפים האלו תחת מעטה דיסקרטי, שהרי ילד- בהיותו ילד- חווה הכל ומבטא הכל.
אז תכלס, לא הרגשתי מאוד מאוד רע, אבל עוד יותר תכלס- הייתי קצת בהלם.

אבל ילדי- מה עשיתי?
מבחינתו של שחר, יש משהו באינטראקציה עם אבא שעובד יותר חלק.
כן, אמא קצת יותר קצרת רוח- לא רק בגלל היותה ג’ינג’ית אלא בגלל שהיא כזו, ואבא הוא סוג של ים של סבלנות ורוגע.
אין ספק, לא הייתה שום התגרות מצידי כשהגעתי לגן לקחת את שחר, ואושיק המושלם אומר שזה הכל סוג של משחק מולי, אבל אני תוהה, עד כמה ילד בן 3 וקצת באמת משחק משחקים שכאלו.

אני באמת חושבת שילד מבטא את מה שהוא מרגיש. השאלה היא עד כמה אנחנו מבינים אותו.
ולטעמי, אני מרגישה שאני מבינה את ילדי בצורה טובה למדי.
סליחה, אני לא כותבת את זה כדי לקבל תגובות של “אוי, הוא מת עליך” וכאלו. ברור לי שהוא אוהב אותי, אני מרגישה את זה- אין עם זה בעיה.
אבל אתם יודעים איך זה מניסיונכם אתם כילדים להורים- תמיד יש הורה אחד שמסתדרים איתו טוב יותר, ותמיד גם יש תקופות- למשל, כשהייתי בת 8, הייתה לי תקופה איומה עם אמא שלי, שלאחר שהתקופה הזו עברה היא הייתה האישה הקרובה אליי ביותר, וחברת נפש שלי.
ועם אבא שלי תמיד היה לי קשר טוב, גם אנחנו ידענו עליות ומורדות אבל בצורה אחרת ואף פעם לא כל כך דרמטי כמו עם אמא שלי.

אז למה שלא יהיה כך עם שחר?
אני הראשונה שתמיד מספרת על הקשיים שהיו לי בשנה הראשונה להורות שלי, ואני בטוחה ששחר הרגיש את זה, גם אם היה רק תינוק. ואני מעריכה שזה עדיין ממשיך כי אני עדיין מרגישה לא לגמרי בנוח בתפקיד הזה של להיות אמא. לפעמים אני לא ממש קולטת שאני אמא. איך יתכן שילד לא ירגיש דבר כזה גדול שעובר על ההורה שלו?

It’s getting better all the tiiime
מאחר ואני מרגישה שאני יודעת בדיוק מה קורה, אני עובדת על זה:
אני משקיעה יותר זמן איכות, משתדלת לא להיות היחידה שקובעת את החוקים ואת הגבולות (וזאת למרות שאני בטוחה שהם חשובים ושאין להם קונוטציה שלילית בהכרח!), כל יום מסתכם אצלי בראש עם מין סקירה שכזו- איך הייתי עם שחר, איפה אני יכולה להשתפר, איפה אני יכולה לשחרר יותר….

אני יודעת, אני פולניה ויותר קל לי להיכנס בעצמי.
אבל זה באמת לא מגיע מהמקום הזה. זה מגיע מהמקום שרוצה שלשחר יהיה מקום לחוות את הספקטרום של הרגשות, ושהוא ירגיש שזה בסדר ממקום אמיתי- שזה אומר שגם לי זה בסדר. הרעיון הזה של “סיכום יומי” מגיע ממקום שמבקש להיות אמא טובה יותר, ולהשתפר עד כמה שאני יכולה.
וכמו כל דבר אחר בקריירת האימהות שלי- גם זה הולך לאט אבל בטוח.

שחר- אני לא אוהב אותך!
אמא- אבל מה עשיתי??
שחר- לא!!!!
אבא- אבל שחר, זה לא יפה, אל תדבר ככה אל אמא
שחר- אמא, אני רוצה לבקש סליחה…
אמא- אין לך על מה יפה שלי, מותר לך להגיד את מה שאתה מרגיש
(גם אם זה גורם ללב של אמא שלך להחסיר 15 פעימות ולחשוב שהיא ממש- אבל ממש- לא בסדר שהיא בכלל קיימת. אבל את זה לא אמרתי לו…)

רשומות נוספות בנושא:

1. עשינו אותך במלון בנתניה התוכנית המקורית הייתה לנסוע לאן שהוא. אושיק הביא את היציאה...
2. 8 שירים ששחר אוהב באמת- אפילוג שחר אומנם רק בן שנה ו- 9 חודשים, אבל הוא...