אני אמא

די, באמת נמאס לי.
בכל בלוג או אתר שקצת חושב עצמו כפמיניסטי/נשי/אימהי- whatever, מופיעה החודש כתבה ש”עוזרת” לנשים לעבור את המונדיאל בשלום.
מה זה הסיפור הזה?
אין נשים שאוהבות כדורגל? ומילא אוהבות, אין נשים שממש לא אכפת להן לצפות בכדורגל, שיכולות אפילו להנות מהעניין ומכל הסיפור מסביב? או לפחות- אין נשים שלא סובלות, או סובלות בשקט, וממש אין להן בעיה לפרגן לבעל, שכן נהנה, וכן מבסוט…

אתם מכירים את הכתבות האלו, שמתארות את הבעלים כלא תקשורתיים בעליל בתקופת המונדיאל, כל עול גידול הילדים נופל על האישה, הבעל יוצא עם חברים עד השעות הקטנות של הבוקר וחוזר עם ניחוח בירה חזק, ובכתבות ניתנות עיצות שימושיות במיוחד לבזבוז כסף בשופינג חסר תכלית, או ללכת לספא או כל מיני שכאלה.
אז סליחה, אבל בדיוק אותן נשים שכותבות מספרות מעת לעת איך הבעלים שלהן בכל מקרה לא ממש תקשורתיים (זה הן מספרות, לא משהו שאני ממציאה), רוב הנשים מעבירות גם ככה את רוב שעות היום עם הילדים מאשר הגברים, וגם ככה רוב הנשים עושות שופינג (לצערי אני לא טובה בתחום הזה, יש לי עוד מה ללמוד).
ממש מזל שיש את המונדיאל כדי להאשים משהו או מישהו…

אני אחת מאלו
כן, אני לא סובלת מהמונדיאל. אני אפילו נהנית ממשחקים מובחרים.
אני נהנית מכדורגל טוב, אוהבת שחקנים שונים, וביום יום אני גם אוהבת את הקבוצה של ברצלונה.
מצחיקים אותי השמות של השחקנים, מפתיע אותי שיש קבוצות אגרסיביות יותר, הקהל והשמחה והצבעוניות שלו מהממות בעיניי, כיף לי לשבת עם בעלי ומבעוד מועד להכין מאכלים לפי קבוצה נבחרת שמשחקת, נחמד לי שמדי פעם נפגשים עם חברים סביב המונדיאל, כיף לי למצוא מקום חדש בנמל לצפיה במשחקים תוך נשנוש מזון טעים (ארתור, בר אירי למי שלא מכיר,  מקסים וכייפי- מומלץ בחום!)… אני לא מבינה מה הבעיה.
וגם אם יש בעיה, בואו נשים דברים בפרופורציה:
מדובר על אירוע של פעם ב- 4 שנים. ביג דיל! מה, הנשים לא יודעות איך להתמודד עם מונדיאל פעם ב- 4 שנים? נשים לא יודעות מה לעשות עם עצמן בלי בעליהן?

מספיק עם הכתבות האלו
בחיאת אבוק.
די כבר עם הכתבות האלו, זה באמת נראה רע. זו ממש תעודת עניות בעיניי, לכל אלו שהמונדיאל לא מעניין אותם.
לא מעניין? אל תצפו. באמת. לא צריך לתת “מדריך הישרדות” לתקופת המונדיאל, אל תהיו כאלו דרמטים.
Live and Let Live.
כל עוד לא מכניסים לכם 20,000 וובוזלות הביתה, ממש אין לכם על מה להתלונן.