אני אמא

כך אמר לי שחר ביום שישי אחד.
לראשונה בחייו, לראשונה בחיי, שמעתי את הילד שלי אומר לי- ללא שום פרובוקציה מצידי אגב- שהוא לא אוהב אותי.
אני לא יודעת למה זה קרה, ולא כל כך ברור לי מה עשיתי, שהרי כל שעשיתי היה לאסוף אותו יחד עם אבא מהגן. ואיכשהו, לא התקבלתי בברכה.
בלשון המעטה.

מישהי חכמה אמרה לי, ממרום ניסיונה עם 3 בנים (ובת חדשה אחת), שכשאחד מבניה אומר לה משהו כזה, היא נושמת עמוק ומרגישה שהיא אמא טובה שהיא מאפשרת לילד שלה לבטא גם את הרגש הזה. שהרי זה חלק מהספקטרום הרגשי הרחב שיש לאדם, ובעוד אדם בוגר לומד לשמור את הרגשות הספציפים האלו תחת מעטה דיסקרטי, שהרי ילד- בהיותו ילד- חווה הכל ומבטא הכל.
אז תכלס, לא הרגשתי מאוד מאוד רע, אבל עוד יותר תכלס- הייתי קצת בהלם.

התוכנית המקורית הייתה לנסוע לאן שהוא. אושיק הביא את היציאה המצחיקה “מלון בנתניה”, ואמרנו לעצמנו, שאם נצליח הפעם להרות, נוכל לספר לצאצא או צאצאית שעשינו אותו או אותה במלון בנתניה. זה גם נחמד ביום יום, וגם יופי של אנקדוטה לבר/בת מצווה.
אבל אז אני אמרתי, שאנחנו רוצים כבר זמן מה לנסוע לירושלים כדי לעיין בקולקצית גאפ, אז אולי נוותר על נתניה וניסע לירושלים?אושיק ואני הרגשנו שזה מתאים לנו בול.

היה מאוד כיף בירושלים.
משהו מאוד אירופאי וניחוחות חו”ל נודפים במקום, בעיקר בממילא, קניון חוץ עם חנות גדולה וכייפית של מנגו, בית קפה כייפי של רולדין וכמובן- גאפ. בעוד אושיק חגג בשמחה, גם לאחר שהתאמצתי, ובאמת השקעתי- לא מצאתי דבר שאוכל ללבוש ולהרגיש איתו נוח.
התחלנו את הסיבוב בילדים, ווואלה- לא מצאנו שם. היה אפשר לקנות משהו, אבל זה היה בפירוש לקנות בכוח, וזה אף פעם לא כיף.

בעבר התייחסתי קצת לבגדי ילדים, אבל הפעם, אני רוצה לכתוב רשומה מכובדת יותר- וממוקדת יותר.
אני רוצה לציין, שמבחר הבגדים הקיים לבנים הוא זעום לעומת המבחר האינסופי שיש לבנות. בתור אמא של בן זכר מושלם ויפה תואר, אני מוחה על האפלייה הנוראית הזו, ורוצה להזכיר לכל מעצבי האופנה של ילדים: אם לא תטרחו להכין בגדים יפים לבנים, הבנות לא ירצו את הבנים, ואז לא יהיו הריונות- ולא יהיו בנות כדי לעצב להן עוד בגדים!! אז תתחילו להשקיע בבנים!

פוקס לנשים
אני לא מתה על הבגדים של פוקס.
בעבר היו לי מכנסי טרנינג שלהם שהיו בסדר גמור, ועוד מספר מינימלי של גרביים, וזהו.
לא הצלחתי למצוא שום דבר במבחר של פוקס נשים שיתאים לי כמו שצריך- תמיד זה או צמוד מדי, או רחב מדי, או פשוט לא מחמיא.
העיצובים ביאסו אותי, הבדים גירדו לי את הגוף- No Keif.
במהלך השנים תשומת הלב היחידה שהענקתי לרשת היה בצפייה בפרסומות שלהם, שמאז יעל בר זוהר ויהודה לוי, באמת שאי אפשר להתעלם.

*  עלה בבלוג מפעם בתאריך- 7.11.2007

בזמן ההריון חשבתי לעצמי אלו שירים הייתי רוצה לשיר לבני הקט.
כל מה שיכולתי לעשות באמת הוא ללטף את הבטן, לדמיין איך בני הקט ייראה ושקעתי בפנטזיה שתהיה לי כורסאת אמריקן קומפורט בצבע בורדו, החדר של בני הקט יהיה חשוך עם מנורת לילה מסתובבת שעושה צללים על כל החדר, חורף בחוץ, גשם, אני עם נעלי בית של פוקה ופיג`מה חמה, בני הקט מכורבל עליי ואני שרה לו שירים מתוקים ונוגים.

סיפרתי לכם על השדרוג העצום שאתר סינית עבר, ועל העליה המחודשת ב- 1.3.2010.
עכשיו הגיעה השעה להציג בפניכם את האפשרויות בצורה קצת יותר מפורטת.
למה? כי אתם יכולים רק להרוויח מזה.

הקשר בין “אני אמא” לאתר סינית
מעבר לעובדה שאני מהווה חוליה מקשרת בין שני האתרים, יש את העובדה הנוספת והחשובה, שרפואה סינית מאוד יעילה בטיפול בילדים.
דיברנו על זה קצת בקטגוריה המקרטעת שלי “טיפולי רפואה משלימה לילדים“, אבל זה לא מספיק.
אני מרגישה שעכשיו הזמן הנכון לחשוף אתכם לעובדה שרפואה סינית יכולה לעזור לילדים שלכם, ואפילו לרמוז בצורה בוטה- הרפואה הסינית יכולה לעזור להורים של הילדים שלכם. כלומר לכם.

קיבלתי את האפשרות לסקור את המערכת של Pixit.
ההצעה אמרה, שאני בוחרת שני מוצרים, בונה אותם דרך המערכת שקיימת באתר להורדה, מזמינה ומחכה להם בדואר, לראות איך יצא.
עם כל התמונות שיש לי של שחר, חשבתי לעצמי שזו יכולה להיות דרך לא רעה בכלל לאגד תמונות. אני מודה שאני קצת אולד סקול- אני אוהבת להדפיס תמונות, ואוהבת לסדר באלבום. כן, אני שומעת את בעלי היקר ממלמל משהו על האלבום הקטן שטרם סיימתי לבנות מהטיול שלנו לברצלונה מלפני כמה שנים, אבל זה לא משנה את העובדה שאני אוהבת את ההתעסקות. וכשזה יכול להיות יצירתי, כמו ההשראה הנהדרת שקיבלתי מאלבום החתונה המעולה שלנו, אז בכלל מדובר על חגיגה גדולה.
לכן, כשקיבלתי את ההצעה, חשבתי לעצמי שאולי זה לא בדיוק הדבר הנכון עבורי.

אבל אז מיד חשבתי על כמות התמונות שיש לנו במחשב של שחר- כמות שמתחרה עם כמות תמונות ההפראצי שיש של בראנג’לינה.
אולי זו דרך נחמדה לאגד כמה תמונות בספר, להתנסות גם בדרכים אחרות של שימור חוויות?
התרצתי ואמרתי- יאללה, בשמחה.

יא אלוהים, אני צריכה חופש.
אתר סינית,  שמהווה את העסק העצמאי שלי זה 5 שנים, עבר שיפוץ וחידוש ורענון וכל מה שתרצו במסגרת של “חדש חדיש ומחודש”. הכל עבר שדרוג.
ועם כל האהבה שיש לי לסינית, ויש לי הרבה, ועם כל השמחה על התוצאה הסופית- תראו בעצמכם- אני חושבת שהדבר היחידי שנשאר ממני זה מיץ ג’ינג’ית סחוט במקום, ויש מצב שגם הקליפה נשארה.

בריאות השחר
כאילו שזה לא מספיק, שחר עבר שבוע קשה של שיעול ויראלי+ התקף והיה ילדון מסכן מאוד עם קשיי נשימה- בעיקר בלילה.
האמ-אמא של ההתקף. כבר הרבה זמן לא נראה התקף שכזה במחוזותינו. נראה שהםטרואידים רק החמירו את המצב, אבל מה שבטוח הוא שהם לא עזרו.
כיוון והפעם הוא קיבל יותר ממנה אחת, שחר פשוט היה ילד כתום עצבני ואלים- תופעת לוואי ברורה וישירה של הסטרואידים, ואין לי ספק שגם הונטולין שזרם פה בחופשיות רבה תרם תרומה לתופעת הלוואי.
כן, מכירה את המשפט “עדיף ילד נושם ואלים, מאשר לא נושם ולא אלים”, אבל אתם יודעים, זו חוכמה מאוד קטנה לומר את זה.
אבל, אני שמחה לבשר, שמיום שישי חלה הטבה משמעותית במצב, הודות למזג האויר שנעשה נחמד יותר לכל הנוגעים בדבר, אבל בעיקר הודות לטיפול אצל רויטל לב ארי, שבמחט אחת הצליחה לנקז את כל הקריזה. מאז הדיקור, שחר ישן יותר שקט בלילה, השיעול נרגע משמעותית, תופעות הלוואי נעלמו והילד חזר לעצמו.

יום אחד אבא של שחר חזר הביתה, אוחז בידו DVD של כספיון- הדג הקטן.
האמת חייבת להיאמר- ה- DVD לא עניין את שחר כהוא זה. גם את אמא לא. אבא לא אמר נואש ואפסן את הדיסק במגרת הדיסקים של שחר.
שיהיה.
לדעתי עברה שנה עד ששחר התחיל להתעניין בכספיון.
סביר להניח שזה התחיל מהגן, ויום אחד שחר ביקש לראות כספיון. התחלנו לראות.
אני לא מאוד התלהבתי בצפייה ראשונה. האנימציה נראתה לי לא מדהימה בלשון המעטה, הסיפור סביר והמוסיקה בסדר.
אבל מהר מאוד הבנתי, שטעיתי. היום אני במצב שהאנימציה נסבלת מבחינתי, הסיפור מתוק, המוסיקה מקסימה ומושקעת ביותר וכל החבילה נפלאה בעיניי.

ראיתי את הסרט
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני יכולה להגיד בלב שלם ובשמחה גדולה, שאני לא צריכה כבר לקרוא את הספר- ראיתי את הסרט.
בדרך כלל זה הפוך, נכון? שלא כמו הארי פוטר, אין פה עיבוד שחוטא למקור. להפך- בעיניי הדיסק עושה חסד עליון לסיפורים, מפיח בהם רוח חיים והכל נעשה בחינניות קסומה.
כן, אני יודעת, היה צריך להגיע קודם הספר לפני הסרט, אבל כמי שהכירה קודם את הסרט ורק אחר כך הבינה שמדובר בספר תחילה, הייתי בטוחה שזה סרט וזהו זה, ואני  חושבת שזו מחמאה גדולה ליוצרי הסרט.

אני תמיד יוצאת חוצץ נגד האידיאליזציה של האמהות.
כל הפרסומות והספרים דואגים לספר כמה חווית האמהות היא נהדרת, נפלאה, מיצוי של כל החויה הנשית, ושוכחים לספר את כל הצדדים הנוספים, שהולכים יד ביד עם כל היופי הזה.
אני אפילו לא צריכה לפרט כי כל אמא, וכל אבא, יודעים בדיוק על מה אני מדברת.
עם כל האהבה מגיע גם קושי, ובעיקר בתהחלה, כאשר ממש לא יודעים למה נכנסים ומתחילים ללמוד תוך כדי.
אז היום אני מביאה פה, מהבלוג מפעם, את הקריזה הראשונה (המתועדת) שהייתה לי על שחר.
כן, למרות שהוא היה כולה בן 4 חודשים, הוא הביא לי את הקריזה.
זה אולי מצטלם פחות טוב, אבל זו האמת, כל האמת, ואך ורק האמת.

4.5.2007
תשמע שחר, אתה ילד שלי ואני באמת אוהבת אותך, באמת- אתה מקסים, ומצחיק, טוב לב, חייכן, אהוב, אבל אתה לפעמים מביא לי את הקריזה של החיים שלי ברמות שבא לי לנפץ הרבה מאוד דברים בבית!
אתה עייף?
אתה רעב?
יש לך קצת גזים בזמן האוכל?
הכל בא לך ביחד?
אתה בקריז?

המוצר והרעיון
קיבלנו להתנסות את הסבון הפתעה של Life, מוצר חדש שניתן למצוא בסופר פארם.
הסבון מגיע ב- 3 ניחוחות: צמר גפן מתוק, מלון ובננה. הסבון מגיע עם הפתעה לילדים, צעצוע עם דמויות של חיות מעולם המים, שנדבק לדפנות האמבטיה.
הסבון בא בשפורפרת, ובקצה השפורפרת ממוקם הצעצוע. הרעיון הוא להשתמש בסבון עד תום, ואז לגזור את הקצה ולהוציא את הצעצוע.
יש אפילו שיר בחרוזים על צידו האחורי של המוצר, לחוויה מלאה של רחצה ודקלום.

המוצר והרעיון במבחן המציאות
יש משהו מוזר בעיניי, בייצור סבון או קרם גוף בריח של מזון.
אנחנו קיבלנו את הסבון בריח צמר גפן מתוק, שהיה לו יותר ריח של סוכריה על מקל. הריח לא נשאר לאורך זמן, ואם אתם שואלים אותי- טוב שכך.
המרקם מעט מזכיר לי ג’ל ולא היה לי מאוד נעים עם זה, העובדה שהסבון מגיע בשפורפרת לא מאוד נוחה כשצריך לקלח ילד ג’ינג’י בן 3 שזז רבות (כן, גם באמבטיה)- עדיף בקבוק לחיץ… ועוד הערה קטנה לפני הגראנד פינאלה- היה אפשר להשקיע עוד טיפה בעיצוב הדמויות שעל השפורפרת. מאחר ולמיטב הבנתי, הרעיון הוא ליצור מוצר שכל חלק בו מהווה פיסה מהחוויה השלמה, היה ראוי לחשוב על כל אחד מהכיוונים בצורה ממוקדת יותר כדי ליצור מוצר מושקע ושלם יותר.